דף הבית » מרכז מידע » פעילות גופנית » גירוי-תגובה

גירוי-תגובה

מאת: מורן שגיב

לא פעם, כאשר מלמדים על הגוף, מסבירים איך הוא לומד. לשם כך, נהוג להאניש את הגוף והאיברים ולהעניק לו תכונות אנושיות. למעשה, הגוף מסוגל ללמוד, להוציא ולהראות את שלמד בדרכים מגוונות כגון כימיה, פיזיולוגיה, ביולוגיה, פיזיקה ועוד. הדרך בה הגוף לומד והתגובות שלו מאופיינים בהיגיון מסוים המושתת על עיקרון הנקרא עיקרון גירוי – תגובה.

עיקרון גירוי – תגובה

כדי להבין איך הגוף לומד, משתפר ומגיב, עלינו להיכנס לעובי הקורה של עיקרון הגירוי – תגובה. עיקרון זה הוא העיקרון הבסיסי ביותר של הגוף. למעשה, ניתן לבחון כל דבר בקשר אלינו כבני אדם ולגופנו, דרך בחינת התאמתם לעיקרון זה. על פי עיקרון זה, גירוי המושתת על הגוף יצור תגובה. ונשאלת השאלה – מהו גירוי ומהי תגובה?

עיקרון זה הוא כה בסיסי, כיוון שגירוי הוא כל דבר, וכך גם תגובה. כיוון שהניסוח הוא חד משמעי, על פיו כל גירוי יצור תגובה, הרי שבכל רגע נתון אנו מגורים בצורה אינסופית ומגיבים בהתאם.

מערכת החישה (מלשון חושים) שלנו, המעבירה מידע אל הגוף לגבי הגירויים וכן התגובה עבורה צורכים אנרגיה, מעסיקה את מערכת העצבים ואף יוצרת חומצת חלב המעמיסה על הגוף ומעייפת אותו. ככל שהגוף מתנסה יותר במעגלי גירוי – תגובה, הוא מתעייף פחות, ופחות עייפות משמעה אנרגיה רבה יותר, פחות עייפות, יותר ריכוז, דיוק וכדומה.

גירוי ספציפי יוצר תגובה ספציפית

כאשר אנו עוסקים בפעילות אירובית, הצורך העיקרי של הגוף ליצירת אנרגיה הוא החמצן. חמצן היא מולקולה כימית, כך שהגירוי הוא כימי והשיפור ביכולות הגוף יהיו כאלו הקשורות ליצירת אנרגיה באמצעות החמצן (מערכת הלב והובלת הדם, מערכת הנשימה, ניצול החמצן בשריר ועוד). המקצועיות של העוסקים בגוף האדם היא לדעת איזה גירוי יוצר איזו תגובה.

גירוי קיצוני יוצר תגובה קיצונית

חוק העומס גורס כי רקמה ביולוגית מגיבה לעומסים שמופעלים עליה: פחות מדי עומס יוצר ניוון, בעוד שיתר עומס יוצר פגיעות ופציעות. כך, למעשה, ישנו טווח של עומסים עם גבול עליון ותחתון המקדם בריאות וכושר. המקצועיות של העוסקים בגוף אדם היא לדעת מהם גבולות אלו, בכל מקרה ומצב.

בין בני אדם ישנה שונות, כמובן. כך, לדוגמא, שני אנשים שונים יכולים לראות פריט בצבע אדום. אחד יאהב אותו מאוד, בעוד שהשני ישנא אותו. במקרה זה, הגירוי זהה, אך התגובה הפוכה. למרות זאת העיקרון של גירוי – תגובה נשמר.

לחילופין, שני גירויים שונים יכולים ליצור על פניו את אותה התגובה. כך, למשל, אימונים קיצוניים לפיתוח גוף וכן אימונים אירוביים קיצוניים יצרו מחיצה בין חדרית עבה בצורה חריגה של 13-15 מ"מ. האחד עוסק באימוני התנגדות עם משקולות והשני עוסק באימונים אירוביים, אך התוצאה דומה או זהה. עדיין, עיקרון הגירוי – תגובה נשמר.

עיקרון זה מהווה את הבסיס להבנה כיצד הגוף לומד. כאשר אדם מתחיל להתאמן כדי לשפר את הכושר והבריאות שלו, הוא לרוב יוצר רוח שפוגעת בגופו. רוח זו מגרה את בלוטות ההזעה. הגוף מזהה את הכיוון והאזורים בהם פוגעת הרוח, ומגביר את ההזעה בהם.

כך, למשל, אנשים שאינם מאומנים מזיעים תחילה יותר דרך בלוטות בגב, ואילו עם השיפור וההתמדה באימונים, הם מתחילים להזיע מלפנים, אזור בו הסיכוי לרוח גדל, כך שהוא מגדיל ומייעל את מידת הקירור. הגוף לומד.

כאשר אדם מרים לראשונה חפץ שלא פגש מימיו, אין לגוף הערכה כמה כוח עליו לפתח כדי להרים אותו. לאחר כמה התנסויות ולעיתים אף התנסות אחת בלבד מספיקה כדי ללמוד. כך, אדם שמעולם לא התנסה בחדר כושר, עלול לעיתים לא לאמוד נכונה את המשקל שהוא עומד להרים, מצב בעל פוטנציאל לפציעה. ככל שהוא מתאמן יותר, הוא לומד לזהות בעין את המשקל שהוא עומד להרים, גם אם המשקל לא רשום במפורש. הגוף למד.

מה אנחנו מנסים להגיד? שכדי להיטיב עם הגוף שלנו, עלינו לגרות אותו בצורות שונות ולאפשר לו ללמוד במגוון תחומים. גיוון האימון הוא עיקרון חשוב מאוד לכל מי שאינו עוסק בספורט תחרותי. יתרה מזאת, אני ממליץ שהגיוון יהיה על חשבון ריצה נוספת או אימון משקלות נוסף.

הכותב, מורן שגיב, הוא מנהל בית הספר להסמכת מאמנים ומאמנים בספורט, המכללה האקדמית לחינוך גופני וספורט ע"ש זינמן בוינגייט